אתחיל מכך שהמונח "שריר תפוס" הוא מונח שגוי. שרירים לא יכולים להיתפס. המונח המדויק יותר נקרא “כאבי שרירים מאוחרים” או בשפה המקצועית – DOMS.
– delayed onset muscle soreness.
זהו מצב המתאר את התחושה אשר מלווה אותנו בטווח של כ6 שעות עד 72 שעות לאחר האימון ובה נרגיש שרירים כאובים. בניגוד לדעה הרווחת, כאבי שרירים אינם תוצר של הצטברות “חומצות חלב” וכיום, לא בדיוק ידוע מה גורם לכך אך ישנם מספר השערות, כמו: דלקתיות שנוצרת עקב קרעים מיקרוסקופיים בשריר.
כאבי שרירים, אם נרצה או לא, יופיעו בתלות לגורמים שונים ומגוונים. לעיתים יכולים להיגרם כתלות לאימון עצימים אשר בניהול נכון, מאוד הכרחיים כחלק אינטגרלי בתוכנית האימון. עקב העובדה הזו, לעיתים אנשים נוטים להסיק על יעילות האימון אך אם זאת, חשוב להבין שישנה תגובתיות מאוד שונה בין אנשים ולכן כאבי שרירים כאינדיקציה לעצימות האימון היא מאוד בעייתית וכנראה שלא תהיה רעיון חכם למעקב. כך או כך, יש דרכים יותר פרקטיות ומדידות לניהול העומסים ועצימות האימון. עכשיו, בחלק היותר נפוץ ובהרבה מקרים בהם אני נתקל, כאבים אלו מופיעים בעיקר משינוי תרגילים מאוד תדיר או ניהול עומסים כושל(הגעה לכשל באופן תדיר מדי לדוגמא), מה שעלול להוביל לאפקט הפוך בקרב אנשים שמחפשים את התחושה הזו. אם אתם מרגישים כאבי שרירים מאוחרים באופן תדיר מדי, סביר שתצטרכו לעשות חושבים ושיקולים מתאימים. סביר שאתם לא מתאוששים כראוי.
אז בגדול התשובה היא לא, אנחנו לא צריכים לשאוף להגיע לתחושה הזו והיא לא צריכה להיות מדד להתקדמות בשום צורה.
ישנם כמה השערות אשר מסתובבות להן בעולם הפיטנס בהקשר להורדת הכאבים, חלקן מבוססות יותר וחלקן פחות, אגיב על העיקריות:
ובכן, כנראה שניהול עומסים חכם יהיה הדרך הטובה ביותר להפחית כאבי שרירים מאוחרים לאורך זמן. פשוט תדאגו לעבוד נכון ובצורה הדרגתית. כאשר אתם מבצעים תרגילים או וריאציות חדשות, תעשו זאת בשבוע דילואוד בו העומסים שאתם עובדים איתם הם בעצימות יחסית נמוכה אשר יאפשרו לכם בין היתר להתרגל לביצוע ברמה העצבית והטכנית. מעבר לכך, בעיקר מהסיבה שלא מתאפשרת עקביות באיך תרגישו, כמה ומתי, רצוי לא לנסות לשאוף להסיק על יעילות האימון עקב רמת הכאב אלא על פי ההתקדמות שלכם לאורך זמן ועל שילוב עקרונות האימון.
